1. פעילותו הדיפלומטית של הרצל מול גרמניה – הרצל היה מודע לקשרים הטובים בין גרמניה וטורקיה, ולהשפעתו של הקיסר וילהלם הII. הוא חשב שבאמצעות גרמניה הוא יוכל להשפיע על טורקיה לתת את הסכמתה לעלייה חופשית של יהודים. הרצל הצליח להתקבל לראיון אצל הקיסר הגרמני בעת ביקורו בטורקיה, ואחר כך גם בארץ ישראל. בשיחותיו עם הקיסר הוא ניסה לשכנעו שיש לו אינטרסים לעזור ליהודים בקבלת הצ'ארטר:

א.      היהודים בארץ ישראל יהיו נאמנים לגרמניה ויעזרו לה לחזק את השפעתה בארץ, התיישבות יהודית תכניס למזרח התיכון את התרבות הגרמנית ותפתח את המקום להשקעות הון גרמניות.

ב.      עם יציאתם של המוני יהודים תפחת האנטישמיות, ותפתור את בעיית היהודים בגרמניה.

התוצאות – הרצל לא מצליח לשכנע את הקיסר, והקיסר לא פונה אל הסולטאן הטורקי בנידון.

  1. פעילותו הדיפלומטית של הרצל מול טורקיה – בעקבות כשלון המגעים עם הקיסר הגרמני ולאחר מאמצים רבים ותשלום שוחד לראשי הסולטן הטורקי, זכה הרצל להתקבל לראיון אצל הסולטאן התורכי עבדול חמיד הII. הרצל פנה אליו מכיוון שהאימפריה העות'ומנית שלטה בשטחי א"י, ושאף להשיג אשור להתיישבות בתחומה. הרצל הציג בפני הסולטן את האינטרסים של טורקיה (לכאורה) להעניק את הצ'ארטר ליהודים:

                               א.         האימפריה העות'ומנית הייתה נתונה בקשיים כלכליים ובחובות כבדים. היהודים ייסיעו לה לפרוע את חובותיה.

                               ב.         התיישבות יהודית בא"י תגרום לפיתוח ולשגשוג של האזור כולו, ולחיזוק הכלכלה של האמפריה העות'ומנית.

התוצאות – המשא ומתן להשגת גישה עם הסולטן היה ארוך במיוחד, ובפעם היחידה שבה הרצל נפגש עימו, הסולטן לא השתכנע והצעתו היחידה להרצל הייתה שהיהודים מוזמנים להתיישב בכל רחבי האמפריה – הצעה שכמובן נדחתה ע"י הרצל

  1. פעילותו הדיפלומטית של הרצל מול בריטניה – לאחר שנואש ממגעיו עם הסולטן התורכי, נפגש הרצל ב1902 עם שר המושבות הבריטי צ'מברליין. בריטניה, שלטה בשטחים קרובים לישראל – קפריסין, סיני ומצריים. הרצל קיווה להשיג אישור מבריטניה להתיישב באחד מהאזורים הללו. האינטרס של הבריטים להעניק אישור להתיישבות לדעת הרצל היו:

                     א.         עצירת ההגירה היהודית מגרמניה, הגירה שהשפיעה על מצבה החברתי והפכה לעול כלכלי על בריטניה

                     ב.         לדעתו של הרצל, לבריטים תהייה אוכלוסייה נאמנה באזור, עובדה שתגביר את כוח השפעתה במזרה"ת.

                      ג.          התיישבות יהודית בארץ ישראל בחצי האי סיני תסלול דרך יבשתית קצרה לאסיה ולהודו.

התוצאות – צ'מברליין נפגש עם הרצל, ומציע לו מספר הצעות:

  • תוצאת קפריסין – תוצאה שיורדת מהפרק בגלל מלחמת אזרחים באזור.
  • הצעת אל-עריש בצפון סיני – לאחר בדיקה, מסתבר שכמות המים הנדרשת להתיישבות אינה מספיקה, לכן הצעה זו יורדת מהפרק.
  • הצעת אוגנדה – הבריטים הציעו ליהודים להתיישב באזור מזרח אפריקה, באוגנדה. הרצל מקבל את הצעתו ומציג אותה בפני הקונגרס הציוני השישי.
  1. פעילותו הדיפלומטית של הרצל מול רוסיה – ב1903 קבע הרצל להיפגש עם שר הפנים הרוסי פלבה, שהיה אנטישמי מוצהר. הרצל מבקש ממנו לעזור בקידום הרעיון הציוני מול הסולטן הטורקי. האינטרסים של רוסיה, לדעת הרצל, הם:

א.      הגירת יהודים לארץ ישראל תפתור את "הבעיה היהודית" שמעיקה על רוסיה

ב.      היהודים שהיו שותפים לרעיונות מהפכניים ברוסיה, יפנו את האנרגיות שלהם לרעיון הציוני.

תוצאות: גם מגעים אלו נכשלו, אך יהודי רוסיה קבלו את הרצל בשמחה.

הגב