מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית באים לידי ביטוי בסמלים, במוסדות ובחקיקה ומשקפים את חמש הגישות השונות למדינה יהודית.

–          סמלי המדינה

  1. הדגל:
    צבעי הדגל – כחול ולבן. המקור לצבעי הדגל הם צבעי הטלית המוזכרים בספר במדבר פרק ט"ו.  הלבן – מסמל קדושה וטוהרה ביהדות. כמו כן, בגדיו של הכוהן הגדול בבית המקדש היו גם בצבעים כחול ולבן.
  2. מגן הדוד:
    סמל יהודי מסורתי החל מהמאה ה14. החל מהמאה ה19 עם הקמת התנועה הציונית היה מגן הדוד סמלה של התנועה.
  3. דגל המדינה במתכונתו הנוכחית:
    היה גם כן לפני קום המדינה דגלה של התנועה הציונית ועם קום המדינה התקבל כדגלה הרשמי. הדגל מבטא את הלאומיות האתנית היהודית. כמו כן הוא מבטא את גישת מדינת לאום יהודית תרבותית.
  4. ההמנון הלאומי – "התקווה":
    מקור ההמנון – שיר שכתב נפתלי הרץ אימבר ("תקוותנו"). "התקווה" אותה אנו מכירים כיום היא שני הבתים הראשונים של "תקוותנו" עם שינויים קלים. ההמנון מביא לידי ביטוי את הערך של מדינה יהודית עצמאית בציון היא ארץ ישראל. בבית הראשון של ההמנון אנו רואים גם דגש לכמיהה של היהודים לחיים בציון.
  5. סמל המדינה – המנורה וענפי הזית: מקור הסמל – מנורת בית המקדש. העדות לצורתה של המנורה – תבליט שער טיטוס ברומא. המנורה מופיעה לראשונה בתיאור שלה בספר שמות פרק כ"ה כחלק מכלי המשכן. לאחר חורבן בית שני המנורה מקבלת ערך סמלי וקישוטי רב בעולם היהודים: זהו סמלם המובהק, המסמל את התקווה לבנין בית המקדש ואת הכמיהה לשלום. ענפי הזית מוזכרים לראשונה בספר זכריה כשהוא מתאר את מנורת בית המקדש וכן ענפי הזית מתארים את הכמיהה של היהודים לשלום.
  • המנורה – כמו הדגל וההמנון, מבטאת לאומיות אתנית יהודית. סמל המנורה מביא לידי ביטוי את הגישה של מדינת לאות אתנית יהודית.

–          לסיכום –

  1. סמלי המדינה מבוססים כולם על המורשת והמסורת היהודית, ונותנים ביטוי ללאום הדומיננטי במדינה – הלאום היהודי.
  2. סמלי המדינה אינם נותנים ביטוי ללאומים האחרים הקיימים במדינה וזו תופעה אופיינית למדינות לאום אתניות בכל העולם.

א.      הביטוי ללאומים האחרים במדינה הוא המקור העיקרי למחלוקת הקיימת במדינה לגבי תקפותם של הסמלים.

  1. הכנסת – בית המחוקקים של המדינה – הפרלמנט.
    מקור השם: "הכנסת הגדולה", הפרלמנט היהודי הראשון לאחר שיבת ציון מבבל.
    מספר חברי הכנסת – מאה ועשרים, כמו שהיה "בכנסת הגדולה".
    הכנסת כביטוי למדינה יהודית – חידוש הגוף ההנהגתי היהודי מתקופת בית שני.
    הכנסת מבטאת: את גישת מדינת לאום יהודית תרבותית.
  2. הרבנות הראשית – המוסד ההלכתי העליון במדינה. פועלת מתוקף חוק הרבנות הראשית לישראל תש"מ 1980. בראש הרבנות הראשית עומדים שני רבנים – אחד אשכנזי ואחד אשכנזי. הר"ר מוכרת כסמכות ההלכתית העליונה ע"י רוב הציבור הדתי לאומי.
  3. בתי הדין הרבניים – מערכת שיפוט דתית מתוקף חוק הכנסת: חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, תשי"ג 1953
  4. ~±®α – ∞© ɵ¥­™£≤¥ ɵ ɵ¥¥­™£≤¥ (דניאל, יש לך את 4? אממ.. לא.. למה, אין אצלך? לא.. יהל אולי אתה רשמת? לא.. אממ.. לא משנה)
  5. הקליטה – אחראי על קליטתם של העולים היהודיים בארץ בתחומי התעסוקה, המגורים, החברה, והתרבות. בשל אחריותו על קליטת העלייה היהודית, מהווה משרד הקליטה מאפיין של המדינה כמדינה יהודית.
  6. הסוכנות היהודית – גוף המקשר בין מדינת ישראל לעם היהודי בתפוצות. בין תפקידיה של הסוכנות: התיישבות, ארגון העלייה היהודית לישראל בתפוצות, תמיכה במוסדות תרבות מדע וספורט בארץ ובתפוצות.
  7. משרד הדתות – גוף זה אחראי של שירותי דת, תמיכה ופיקוח לבני כל הדתות בישראל: יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים ושומרונים. ניתן לראות במשרד הדתות מאפיין של המדינה היהודית, משום שעיקר עיסוקו הוא במתן שירותים שונים לבני הדת היהודית.
  8. הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) – הק"קל מופקדת על רכישת קרקעות בא"י והכשרתן ופיתוחן להתיישבות יהודית. בנוסף, עוסקת הקק"ל כיום גם בנושא הייעור במדינה, וממשיכה בהכשרה, פיתוח וגיוס תרומות עבור ישובים יהודיים בשטחי המדינה. מאחר ותפקידיה ויעודה של הקק"ל הוא למען היהודים והיישוב היהודי במדינת ישראל ניתן לראות בה מאפיין למדינה יהודית.
הגב