מושגים:

  • הלאומיות המודרנית
  • תיעוש
  • רעיונות הנאורות
  • "העולם החדש"
  • התפתחות הטכנולוגיה
  • תודעה לאומית
  • התקוממות עממית
  • המשטר הישן
  • מהפכה צרפתית
  • כיבוש נפוליאון

הגורמים לצמיחת הלאומיות המודרנית

  1. 1.      רעיונות הנאורות– ביקורת על "הסדר הישן"

ה"סדר הישן"

–          מלך- שליט אבסולוטי

–          מעמד האצולה

–          מעמד הכמורה

–          עירוניים (שכבה דקה מאוד של החברה) סוחרים, בעלי מקצועות חופשיים. לא היו זכויות, לא הייתה להם השפעה על הנעשה במדינה.

–          פשוטי העם, איכרים, עובדי אדמה, משועבדים למלך ונטולי זכויות

במאה ה-17 החלה צומחת תנועה חברתית משכילה בארצות מערב ומרכז אירופה- "תנועת ההשכלה". תנועה זו העמידה את השאיפה לידע והשכלה כמטרה מרכזית בחייו של האדם. מאמיניה חשבו שבאמצעות תבונתם ושכלם יוכלו בני האדם לצבור ידע. לטענתם יש להעיז ולמתוח ביקורת. הוגי הדעות של תנועת ההשכלה תבעו מן האדם לא להיכנע לסמכות פוליטית של השליט במדינה. במאה ה18 לא ידעו רוב בני אירופה קרוא וכתוב ולכן לא נחשפו לרעיונות הנאורות. אולם, אותם מעטים שהושפעו מרעיונות הנאורות, אנשי מעמד הבורגנות היו בעלי השפעה רבה.

בבסיס רעיונות הנאורות, עומדות מספר חירויות יסוד שהן הזכויות הטבעיות. כלומר זכויות שניתנו לאדם מעצם היותו אדם והן הזכות לחיים, הזכות לחירות, הזכות לקניין, והזכות לפולחן חופשי. ע"פ רעיונות אלו הממשל הוא המכשיר שצריך לשמור על הזכויות הטבעיות של האזרחים, ולא לפגוע בהן. כל אדם זכאי לממש את חירותו הטבעית, וכל לאום זכאי לחיות חיי חירות במגינה ריבונית ועצמאית.

מתוך הרעיונות הללו צמח רעיון הדמוקרטיה, וחלק גדול מהתנועות הלאומיות שהתפתחו באירופה שאפו לכונן משטר דמוקרטי במולדתם, לאחד שתקבל עצמאות (ע'מ 13-15).

ע'מ 16-17 לקרוא ולהסביר כיצד השפיע המהפיכה האמריקאית על הלאומיות.

  1. המהפכה האמריקאית (1776 לא חובה לזכור תאריך)- במהלך המאה ה18 התיישבו בריטים ביבשת אמריקה הצפונית. המתיישבים הקימו מושבות חדשות ועם הזמן יצרו צורת חיים שונה ממה שחיו בבריטניה, הם פיתחו זהות משלהם והתלכדו סביב רעיונות הנאורות.

בשנת 1766, לאחר מאבק הכריזו המושבות באמריקה על עצמאותן ועל ניתוקן מבריטניה. המושבות הצדיקו את עצמאותן באמצעות רעיונות הנאורות שבאו לידי ביטוי בהכרזת העצמאות של אמריקה.

בהכרזה זו הביעו האמריקנים את הבסיס לשלטונם החדש:  כל בני האדם נולדו שווים ולכן יש להם זכויות טבעיות שלא ניתן לקחת מהם. תושבי אמריקה יקבלו שוויון הזדמנויות, שוויון זכויות, וחירויות.

למרות שבפועל לא הוענקו זכויות לכלל אזרחי אמריקה (נשים, שחורים, ואינדיאנים) המאבק לעצמאות האמריקאית השפיע על מאבקים דומים באירופה והצהרת זכויות האדם והאזרח שפורסמה באמריקה היוותה בסיס להצהרת זכויות האדם והאזרח הצרפתית.

  1. 1789- אירועי  המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון – אירועי המהפכה הצרפתית נחשבים לגילוי הראשון של הלאומיות המודרנית באירופה. סיסמת המהפכה, "חירות שוויון ואחווה" שלהבה את המוני העם הצרפתי שיצא להילחם "בסדר הישן" ושאף לבטל את המעמדות ולהשיג שוויון זכויות. ב14 ליולי 1789 כבש ההמון בפריז את הבסטיליה (בית מעצר למתנגדי המשטר). יום זה מסמל את יום עצמאותה של צרפת. באוגוסט של אותה שנה פרסמה האסיפה הלאומית את הצהרת זכויות האדם והאזרח, הקובעת שבני האדם נולדו שווים, חופשיים ושווי זכויות וכן שהריבונות שייכת לעם ולא לשום פרט אחר.

ערכי המהפכה וניסוחם נעשו בסיס ללאומיות ליברלית ודמוקרטית. לדוגמא – בתחום הפוליטי, המלך אינו שליט "בחסד האל", אלא מקבל את סמכותו מהעם, והעם הוא הריבון. בתחום החברתי – מתקיים רעיון של שוויון, ולכל אדם האפשרות להתקדם לפי כישוריו ורצונותיו ולא על פי זכויות יתר. בתחום הרעיוני – לכל אדם יש זכויות טבעיות, ומהן נובעות זכויות נוספות כגון שוויון בפני החוק, חופש ביטוי, חופש דת ועוד.

רעיונות המהפכה חלחלו לשלטונות הלאומיות באירופה והשפיעו על דרכי פעולתן. הן שאפו לסלק את שלטון המלכים וליצור חוקה ליברלית ברוח המהפכה הצרפתית. המהפכה הייתה הביטוי הראשון ללאומיות והוכיחה שאפשר לעשות שינוי.
כיבושי נפוליאון – לאחר המהפכה ואי יציבות פוליטית בצרפת תפס נפוליאון, מפקד הצבא הצרפתי,את השלטון בצרפת בעזרת הצבא. הוא אף הכתיר עצמו לקיסר צרפת. נפוליאון יוצא למסע כיבושים באירופה, ומקים קיסרות צרפתית (נסיכויות גרמניה, פולין, איטליה, ספרד ושוויץ הפכו למדינות חסות של צרפת). בהתחלה, נהנה נפוליאון מתמיכה רחבה של המשכילים בעמים שכבש. הם הזדהו עם רעיונות הנאורות שהפיץ נפוליאון, ובמקביל התעוררו בהם שאיפות לאומיות. בתוך זמן קצר החלו העמים שכבש להתנגד לו והחלו מרידות כנגדו. נפוליאון בעצם לא אפשר שלטון עצמי, זכויות, חירות וחופש, הוא לא התחשב בתרבות ובאופי הלאומי של כל עם, ואף מינה את בני ממשפחתו כשליטים עריצים, דרש מיסים גבוהים וחייב לשלוח חיילים לצבא הצרפתי. מצד אחד נפוליאון הפיץ את רעיונות המהפכה הצרפתית, שיחרר את העמים והסדר הישן, אך מצד שני, הוא לא התחשב באופיים הלאומי, בתרבותם, ובזכותם של העמים לריבונות, ולכן בשטחי שלטונו התגבשו תנועות לאומיות שנאבקו נגד הכיבוש ולמען עצמאות.

  • לאחר מפלתו של נפוליאון התכנסו מלכי ואצילי אירופה בוינה בשנת 1815  לקונגרס וינה, בו הכריזו על החזרת הסדר הישן לקדמותו. בכל אירופה חזרו המלכים לשלוט.

אבל הרעיונות שעוררה המהפכה הצרפתית והתודעה הלאומית הופצו ברחבי אירופה וחדרו לקבוצות אתניות ששאפו להגדרה עצמית ולריבונות במסגרת מדינת לאום משלהם.

 

  1. המהפכה התעשייתית ותהליכי המודרניזציה – המאה ה-19.
  • המהפכה התעשיתית גרמה לתהליך של תיעוש מואץ ושל עיור (המעבר מהכפר לעיר). העיור, גרם לאנשים לאבד את המסגרות שאליהן היו שייכים (משפחה, קהילה, חינוך..) ניתוק מהקשרים החברתיים שהיו לאנשים בקהילות הכפריות הקטנות,  תחושת ניכור מהאנשים בעיר, כל אלו הובילו אנשים לחפש אחר מסגרות השתייכות אחרות ורעיונות שילכדו אותם עם אנשים נוספים. וצעירים נוספים אמצו את רעיון הלאומיות, הצטרפו לתנועות לאומיות בכך הרגישו קשר של שייכות לעם וללאום.
  • השפעת המודרניזציה – מלבד התפתחות טכנולוגית, תיעוש ועיור היו המצאות חדשות שהמציאו על הפצת רעיון הלאומיות. המצאות כגון דפוס, עיתונות, רכבת, ומכונית אפשרו את הפצת רעיון הלאומיות בקרב הציבור
  1. התנועה הרומנטית (הזרם הרומנטי 1930) – התנועה הרומנטית נולדה כניגוד לתנועת ההשכלה. התנועה הרומנטית הדגישה את הרגש והלב בניגוד לתנועת ההשכלה שראתה בתבונה את הגורם היסודי והחשוב ביותר בהתנהגות האנושית.
    הרומנטיקנים שאפו לגלות את הרגש וההתלהבות, הכמיהה והגעגועים, סגידה ליופי, אהבה ודגלה בשיבה לעבר המשותף המשותף המפואר של העם, לאומנות העממית, למיתוסים ולשירים, לגיבורי העבר ולפולקלור. התנועה הרומנטית מלאה תפקיד חשוב בלאומיות האתנית והתנועות הלאומיות פנו לרעיונות הרומנטיים כדי לחזק את רגשות אהבת המולדת ותחושת האחדות של העם, וזאת על מנת לגייס את ההמונים למאבק הלאומי.
  2. ירידת כוחה של הכנסייה ותהליך החילון – בימי הבייניים התרבות התבססה על הדת, הכנסייה הנוצרית הייתה מעורבת בכל תחומי החיים. האדם היה מחויב לעיקרי הדת, הכנסייה אסרה על השמעת דעות הסותרות את הסמכות הדתית, ומנעה את חופש הביטוי והמחשבה. במאה ה-15 חל שינוי תרבותי ואנשים החלו לחקור את העולם המציאותי, לגלות ארצות, לפתח את המדע ולהדגיש את מרכזיות האדם. המידע החדש סתר את האמונה הדתית וכך, בהדרגה החלה הכנסייה הנוצרית לאבד את השפעתה. בעקבות שינויים אלו החלה להתפשט החילוניות, אבל ירידת ההשפעה הדתית שברה את האחדות והשאירה אנשים רבים בלא אמונה ומשענת רוחנית. ירידת ההשפעה הדתית הביאה לחיפוש אחר תחליף לדת, הלאומיות הפכה למעיין "דת אזרחית", ושימשה תחליף כשהשתמשה בסמלים כמו של דת, והעניקה ללאום ולמולדת מעמד של קדושה.
  3. מהפכות "אביב העמים 1848" – בשנת 1848 התחולל באירופה גל מהפיכות לאומיות, מנהיגי המפיכות הללו היו המשכילים – סופרים משוררים, מרצים וסטודנטים. המהפכות התחוללו באיטליה, בצרפת, במדינות גרמניה, באוסטריה ובהונגריה. במהפכות בקשו התנועות הלאומיות מתן זכויות אזרח, שוויון זכויות, ותביעות להגדרה עצמית. בבירות המדינות יצאו המונים להפגין כנגד השליטים. הרקע למהפכות היה שונה בכל מקום. המהפכות דוכאו בזמן קצר, אך עצם המאבק של המהפכנים לחירות ביסס את הרעיונות הלאומיים, הליברליים והדמוקרטיים וחיזק את התנועות הלאומיות בעמי אירופה.

מאפיינים של תנועות לאומיות

מהי תנועה לאומית?

קבוצה של אנשים הפועלת למען קידם השאיפות הלאומיות שלה.

שלבים בגיבושה של תנועה לאומית

  1. גיבוש הרעיון ע"י קומץ משפיעים, מטרות, דרכי פעולה – גיבוש שפה, פולקלור, סמלים, גיבורי תרבות, סיפורי עם.
  2. הקמת רשת אגודות לאומיות שאוספות כספים למען המטרה, פונים לבתי ספר, הקמת תנועות נוער, פרסום בעיתונות כשהמטרה היא לגייס כמה שיותר אנשים לטובת המאבק הלאומי – לחבר את בני הלאום לרעיון ולשאיפות לאומיות.
  3. השלב המעשי – המאבק. פעילות פוליטית פעילות פוליטית וצבאית במאבק להשגת שחרור לאומי. בשלב זה מגייסות התנועות הלאומיות את המוני העם להפגנות כוח אלימות.
  4. הנהגה – מנהיגי התנועות הלאומיות הגיעו מקרב השכבות המשכילות: קצינים, סטודנטים, אקדמיים. המנהיגים של תנועות אלו היו כאלה שמקור סמכותם לא נבע מהעולם המסורתי. הם האמינו בכוחם לשנות את המציאות וגיבשו תוכניות לשינוי בהתאם להשקפת עולמם.
  5. אידיאולוגיה – באופן כללי האידיאולוגיה המהפכנית של התנועות הלאומיות הייתה חילונית ואנטי כנסייתית.
  6. המטרה – התנועות הלאומיות שאפו להקים מדינת לאום עצמאית וריבונית בחבל הארץ שאליו היה קשור הלאום במשך דורות.
  7. המאבק – דרכי המאבק של כל תנועה הושפעו מגורמים ונסיבות שונים בהתאם למקום: סילוק כובש זר, מאבק בסדר הישן והשגת זכויות, איחוד כלכלי והנהגה אחידה.
  8. מצב המדינה לפני המאבק:
    3 ממלכות (החשובה שבין הממלכות – פיימונטה סרדיניה), 4 נסיכויות, רפובליקה אחת.
    לא היה כל קשר בין המדינות (לא כלכלי, לא פוליטי)
    אזור הצפון נשלט בידי כובש זר – אוסטריה.
    איזור המערב נשלט ע"י צרפת
    8 אזורים פוליטיים נפרדים
  9. מטרות:

מה מאפיין את רוב התנועות הלאומיות?

דפוסי הגשמה

·        איחוד איטליה

                                 א.         סילוק הכובש הזר מאיטליה, אוסטריה וצרפת

                                 ב.         לאחד את איטליה תחת שלטון אחד, שפה אחת, תרבות אחת, וכו'.

  1. מנהיגי המאבק
    ג'וזפה מצ'יני – מייסד תנועת איטליה הצעירה ב1831
    קאמילו קאבור – ראש ממשלת פיימונטה סרדיניה (פוליטי)
    גוזפה גריבלדי – מנהיג צבאי – יוצא למאבק צבאי נגד הכובשים הזרים (צבאי)
  2. שלבים:
  3. הקמת תנועות מחתרתיות  ע"י משכילים איטלקיים ששאפו לחולל מהפכה ברוח המהפכה הצרפתית (ה"קרבונרי") בראשותו של ג'וזפה מצ'יני. תנועות אלה יזמו פעולות טרור כנגד השלטון הזר – מנהיגי תנועות אלו הוגלו, וחזרו לארצם ב1831.
  4. גיוס ההמונים למאבק הלאומי –

–          הקמת "איטליה הצעירה" בראשותו של מצ'יני, תנועה לאומית שפעלה למען שחרור איטליה מהכובש הזר, ואיחודה תחת שלטון אחיד, דמוקרטי וליברלי.לשורותה צעירים רבים מהמוני העם.

  • 1848 – מהפכות "אביב העמים" – בנסיכויות וממלכות רבות יוצאים המוני צעירים לרחובות ומנסים לחולל מהפכה. ישנה תסיסה לאומית נגד המלכים זרים. מהפכות אלו נמשכות לפרק זמן קצר, וברוב המקרים חוזרים המלכים לשלוט והמהפכות מדוכאות מלבד ממלכת פיימונטה סרדיניה.
    המאבק מהעם "מלמטה נכשל, אך הרעיונות הלאומיים כבר חלחלו להמוני העם. בשלב הבא יעבור המאבק למאבק מלמעלה – ממלכת פיימונטה סרדיניה תוביל את המאבק לאיחוד איטליה.
  1. בדרום איטליה הונהג מאבק צבאי ע"י גריבלדי – בשנת 1860 יצא לעזור למורדים באי סיציליה והביא עימו צבא של אלף מתנדבים. משם פנה לכבוש את נאפולי, ממלכה שתמכה בשלטון האוסטרי ובהמשך הסדר הישן, לאחר שכבש גם אותה, מסר גריבלדי את השטחים שכבש לידי מלך פיימונטה ויטוריו עמנואלה הII. כעת, למעט רומא וונציה, כל איטליה הייתה מאוחדת תחת שלטונו של מלך פיימונטה (1860). בשנת 1861 הוכרזה איטליה כמדינה עצמאים ומלכה היה מלך פיימונטה. לאחר כמה שנים, שוחררה גם ונציה, וב1870 הצטרפה גם רומא והאיחוד הושלם.
    רומא הוכרזה כבירתה של איטליה המאוחדת
  2. דיפלומטיה וסיוע מצרפת – ממלכת פיימונטה סרדיניה לא הצליחה להתמודד עם הכיבוש האוסטרי, ולכן ראש ממשלתה קמילו קאבור נעזר בצרפת כדי לסלק את השלטון האוסטרי מצפון איטליה
  3. הנהגה כריזמטית (מצ'יני, גריבלדי) – מצ'יני, מהפכן איטלקי שפעל למען איחוד איטליה ושחרורה מהמשטר המלוכני ובהמשך ייסד את תנועת איטליה הצעירה. גריבלדי, איש מעשה ומפקד צבא מעולה, ששחרר בהצלחה בעזרת צבא עממי את סיציליה ודרות איטליה.
  4. התנגדות האפיפיור
  5. שלטון זר – צרפת ואוסטריה
  6. פיצול הממלכות – פיצול פוליטי ותרבותי
  7. כשלוון "איטליה הצעירה"

גורמים מסייעים:

גורמים מעקבים

הלאומיות בישראל ובעמים

מאז ומתמיד אנשים חיו וחיים בקבוצות שונות כשלכל קבוצה ישנו מכנה משותף כלשהו. בעבר, אנשים שייכו עצמם לקבוצות כגון: משפחה, חמולה, שושלת מלוכה, קהילה, מעמד חברתי, ועוד. המושג לאום התפתח בשנים האחרונות של המאה ה-18. ההשתייכות ללאום והזדהות עם מאפייני קבוצת בני הלאום הייתה החלטתם של רבים שהרגישו צורך להשתייך למסגרת כלשהי.

  • ·         לאום– קבוצת אנשים שלהם מכנים משותפי ם כגון היסטוריה, תרבות, שפה, טריטוריה, ולעיתים גם דת.
  • ·         לאומיות­- לאומיות היא תופעה חברתית-תרבותית שבה בני הלאום חשו נאמנות ללאום שלהם ושאפו להביאו למצב של עצמאות מדינית וריבונות.

ההתלכדות הלאומית התגבשה בדרך כלל סביב טריטוריה מוסכמת שהיא המולדת.

סביב המולדת התגבשו מסורות, סיפורים ואגדות עם שהועברו מדור לדור, זכרונות, סמלים, ביטויי שפה משותפת, כל אלו הועברו מדור לדור ויצרו סביבם את תחושת האחדות והייחוד של בני הלאום וחידדו את השוני בהשווה לבני קבוצות לאום אחרות שלהם היו דפוסי איחוד אחרים ושונים סביב מולדת אחרת.

שני דפוסים של לאומיות

  1. לאומיות אתנית היסטורית – קבוצת אנשים המתלכדת סביב מקור משותף, כמו מוצא, הסטוריה ייחודית, שפה, זיכרון משותף, שטח מוגדר ועוד.
    הקבוצה מעניקה משמעויות ערכיות לנתונים אלו ומזדהה איתם. היסודות הללו אינם פרי בחירה של האדם, אדם נולד לתוך קבוצה זו. הלאום שואף להגדרה עצמית ולהקמת מדינה משלו על טריטוריה משלו, לדוגמא הלאומיות היהודית, הפולנית ואפילו היפנית.
  2. לאומיות ליברלית אזרחתי (פוליטית) – קבוצת אנשים המתלכדת סביב עקרונות מוסכמים כמו חירות הפרט, זכויות אדם, ריבונות, הגדרה עצמית, שוויון ושוויון בפני החוק. שלטון יצוגי של העם ויכולת להתפרנס בכבוד. יסודות אלו הם פרי בחירה כלומר אדם יכול לבחור האם להשתייך לקבוצה המעניקה משמעויות ערכיות לעקרונות שצויינו. לדוגמא של לאומיות ליברלית אזרחית- ארה"ב, אוסטרליה וצרפת.
  3. טריטוריה- ההתלכדות הלאומית מתגבשת סביב טריטוריה הנקראת מולדת. זהו השטח בו נוצרה הזהות הלאומית של העם ובו נולד הלאום אליו שייך האדם.
  4. השטח, המולדת, הוא המקום שבו לבני הלאום יש זיקה היסטורית. המולדת היא נכס חומרי ורוחני והאנשים החיים בה מרגישים רגש של אהבה וגאווה, במולדת קשורים זיכרונות היסטוריים, קברי אבות, שדות קרב, ועוד… טיפוח אהבת המולדת נעשה בין השאר בטיולים בטבע ושימור אתרים הסטורים וארכיאולוגיים. בשעת סכנה ומלחמה, בני הלאום יוצאים להגנת המולדת, ומוכנים לסכן את חייהם למענה.
  5. 4 הסמלים:

מאפיינים של תופעת הלאומיות

  • דגל הלאום- דגל הלאום משמש מקור לגאווה ולרגש הלאומי. משתמשים בו לחגים לאומיים, ימי זיכרון, טקסים, אירועי ספורט, ועוד.
  • המנון- שיר או לחן שמתייחס להיסטוריה, למסורת, לשאיפות ולמאבקים לאומיים. ההמנון מבטא נאמנות לדינה ומאחד את העם.
  • טקסים לאומיים- מטרתם לפתח זיכרון עברי משותף ולאחד את העם
  • פולקלור- מנגינות עממיות, ריקודי עם, תלבושות עממיות, מאכלים לאומיים, מנהגים, ומיתוסים.

עצמאות יוון

  1. המצב המדיני ביוון לפני המאבק
  • יוון נשלטה ע"י האמפריה העות'ומנית. התורכים – מוסלמים והיוונים – נוצרים. הבדלי דת תרבות ושפה.
  • ליוונים הייתה תודעה לאומית, הם בלטו בהשכלתם, ורבים מהם היגרו מיוון אל ארצות אירופה אך שמרו על קשר עם המולדת היוונית.
  • תורכייה אפשרה ליוונים לפתח את תחום המסחר הימי, מה שהוביל לפריחה כלכלית של סוחרי יוון. תחושת השפע וההצלחה הכלכלית הובילו לרצון להיאבק למען עצמאות לאומית.
  • העיסוק במסחר של היוונים יצר קשרים הדוקים עמי אירופה, ורעיונות ההשכלה והמהפכה הכלכלית מחלחלים בקרב אוכלוסיה זו.
  • האימפריה העות'ומנית בתקופה זו חלשה, מה שיוצר הזדמנות עבור היוונים להשתחרר משלטונה.
  1. מטרת המאבק
  • שחרור יוון מהשלטון העות'ומני והפיכתה למדינה עצמאית
  • החייאת התרבות היוונית העתיקה
  1. מנהיגים:
  • הנסיך איפסילנטי – קצין רוסי ממוצא יווני מנהיג את המאבק.
  • אגודת הרעים – סוחרים, משכילים, פועלים ביוון ומחוצה לה.
  • כמורה יוונית בכנסייה – פלג נמוך יותר בכנסייה
  1. שלבים עיקריים במאבק
  • מאבק מלמטה – מהעם

השלב הראשון של המאבק התאפיין במאבקן של האגודות המהפכניות "הרעים". את האגודות הרכיבו סוחרים ומשכילים יווניים שהושפעו מרעיונות ההשכלה, המהפכה הצרפתית ונפוליאון.

  • מאבק מלמעלה – בסיוע 3 המעצמות: רוסיה, בריטניה וצרפת.

שלושת המעצמות שלחו לעזרת היוונים ציים ימיים. ובקרב נברינו ב1827 הושמד הצי הטורקי. הרוסים פלשו לתוך תחומי האימפריה העות'ומנית ותורכיה אולצה להגיע להסכם שלום. בשנת 1832 הכירה טורקיה בעצמאותה של יוון.

  1. גורמים מסייעים
  • רעיונות המהפכה והנאורות
  • סוחרים יוונים עשירים ממנו את המאבק
  • שלושת המעצמות
הגב