התנועה הציונית היא תנועה לאומית אידיאולוגית השואפת להגדרה עצמית של היהודים בטריטוריה של ארץ ישראל. ליהודים, כמו לכל לאום אחר היו מוצא והסטוריה משותפים, זיקה לטריטוריה, ומסורת דתית משותפת שכללה, בין היתר, אמונה בשיבה לציון. אך, בניגוד ללאומים אחרים, העם היהודי היה מפוזר בעולם, ולא ישב בשטח בו שאף להקים את מדינתו. התנועה הלאומית היהודית לא צמחה בעולם ריק, מאחר והעם היהודי היה מפוזר בעולם כולו, הוא הושפע מהתרחשויות בין לאומיות ומהתרחשויות הקשורות לתהליכים בעם היהודי. הגורמים לצמיחת הלאומיות היהודית היו:

מדוע אמנצפציה טובה ליהודים?

מדוע היא לא טובה ליהודים?

–          שילוב חברתי

–          אפשרות לביטוי עצמי

–          שילוב פוליטי – השפעה על יי היהודים

–          העולם יהיה מודע, יכיר את העולם היהודי

–          קשר עם יהודים אחרים

–          אפשרויות כלכליות נרחבות

–          אפשרות להרחיב אופקים ולרכוש השכלה גבוהה

יוצר שנאה, התנגדות, תחרות עם שאר האוכלוסיה (אנטישמיות מודרנית)

מפרק את מסגרת הקהילה היהודית – חילוקי דעות

התרחקות מהדת והמסורת, התבוללות

  1.  אכזבה מהאמנציפציה – במהלך המאה ה-19 זכו היהודים במרכז אירופה ובמערבה לאמנציפציה בהדרגה ובתהליך לא רצוף (אמנציפציה היא שוויון זכויות על פי החוק). הנאורות והרעיון הדמוקרטי שהתפשטו באירופה תרמו להשוואת מעמדם של היהודים לזה של הנוצרים. בפועל, על החוקים והתקנות שהפלו את היהודים לרעה בוטלו, והם הוכרו כאזרחים שווי זכויות לכל דבר. היהודים האמינו שאמנציפציה תמנע את שנאת היהודים ותוביל להשתלבותם בכל תחומי החיים: בצבא, במערכת החינוך, בפוליטיקה, במוסדות השלטון, ובמקצועות החופשים. יהודים רבים נטשו את אורח החיים והתרבות היהודית, כדי להשתלב באופן מלא בחברה הסובבת, לכן יהודים רבים הצליחו בתחומים השונים:השתלבו בפוליטיקה, התערו בפוליטיקה, השתלבות זו עוררה עוינות ושנאה בקבוצות שונות בחברה הנוכרית ויצרה חיכוכים ומתח בין יהודים לשאר החברה.
    האמנציפציה אפשרה את שילובם של היהודים בחברה מבחינה חוקית, אך בפועל החברה התקשתה להסתגל לשינוי במעמדם החוקי והמשפטי ולקבלם כאזרחים שווי זכויות.
    האכזבה ביישום האמנציפציה עוררה בקרב היהודים את הלאומיות היהודית.
  2. שינויים חברתיים – שינו את תפיסת האנטישמיות המודרנית . בעקבות מתן האמנספציה גברה האנטישמיות. תהליך העיור שמשך כפרים רבים לעיר הגדולה רק חיזק את תופעתת האנטישמיות כי הם התקשו להשתלב בחיים החדשים. לעומתם היהודים הצליחו להשתלב בחברה במהרה והצלחתם הכלכלית גרמה לתבייבה וקנאה חברתית. לסיכום – הדימוי של היהודים המנסים להשתלט על החברה, התרבות, והכלכלה, הצדקות המדעיות לשנאת היהודים וביטויי האנטישמיות היום-יומיים הובילו יהודים רבים להבין שאין פיתרון אחר לבעיית עם היהודי והאנטישמיות תרדוף אותם לכל מקום אליו ילכו, ושהפתרון היחיד שנותר הוא מדינה ליהודים.
  3. התעוררות תנועות לאומיות באירופה –
  • באותה תקופה, עמי אירופה (גרמנים, יוונים, איטלקים, פולנים) נאבקו למען קבלת עצמאות ומדינה וחלקם אף הצליחו במאבקם. היהודים שחיו בקרב העמים בהם היתה התעוררות לאומית הושפעו מהם והחליטו גם הם להתחיל ולפעול למען פתרון לאומי לעם היהודי. היהודים התחילו לראות את עצמם כלאום. הם חיכו את פעולתם של אותן תנועות לאומיות ולמדו מהן כיצד אפשר לנצל כלים פוליטיים למען השגת המטרה (לדוגמא: יצירת מנהיגות מקובלת).
  • המאבק באירופה לווה בתהליך של הגדרה עצמית כלומר כל עם פיתח לעצמו מערכת של סמלים וערכים לאומיים. הגדרת הקבוצה הלאומית הראתה בבירור מי שייך לעם הלאום ומי לא. היהודים לא היו חלק מההגדרה הלאומית של עמים אחרים, ולכן הם נאלצו לבחור האם להישאר ולאמץ את הערכים הלאומיים של העמים בתוכם הם חיים, או להמשיך לשמור על הץרבות, המסורת, והיחוד של היהודים. קבוצות לאומיות אנטישמיות הדגישו והבליטו את היותם של היהודים זרים ובעלי מסורת שונה.
  1. תהליך החילון והתפרקות הקהילה היהודית – השינויים הרבים שעברו על אירופה בכל תחומי החיים, השפיעו באופן משמעותי גם על יהודי אירופה. עקב האמנציפציה בוטלה האוטונומיה של היהודים בתחומי בתרבות והמשפחה. הקהילה הפכה למוסד שעוסק בענייני דת בלבד והיהודי הוגדר כאזרח כמו כולם בעל דת שונה. נשברה האחדות שהייתה סביב הדת, והחל תהליך של חילון. שבירת המסגרות הביאה למשבר זהות, ולחיפוש תוכן חדש, מלכד ומשמעותי לחייו. חלק מהיהודים מצא אותו בלאומיות.
    בעקבות האמנציפציה, התאפשר ליהודים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, וחלקם פנו ללימודים חילוניים והושפעו מרעיונות הנאורות. הם הבינו שבני האדם שווים, ושהיהודים לא שונים משאר העמים. דעה זו הובילה מצד אחד להתרחקות מהיהדות ולאשלייה שניתן להשתלב בקרב העמים, אך מצד שני, אם היהודים הם עם ככל העמים, אז גם לו מגיע פתרון לאומי של מדינה.
    בעקבות התפרקות הקהילה היהודית, העם היהודי נחלק לקבוצות שונות, שהמכנה המשותף שלהן הלך והצטמצם. ושאלת הזהות היהודית בעולם המשתנה הפכה לשאלה מרכזית. בחברה היהודית ניתן לראות מספר דרכים להתמודדות עם שאלות אלו:

א.      השתלבות מלאה ומוחלטת, והתבוללות – קבוצה זו דגלה בהשתלבות מלאה בעולם המודרני, ובחברה הסובבת. היודים אלו נטשו את היהדות והתנתקו מכל קשר לעם היהודי, עזבו את הערכים הדתיים הישנים, ואמצו את הערכים החדשים של תרבות המערב.

ב.      השתלבות תוך שמירה על הייחוד היהודי – רוב הציבור היהודי במרכז ובמערב אירופה ניסה להשתלב בחברה המודרנית, ולהנות מהאמנציפציה שניתנה לו, מבלי להתנתק מהדת והלאום היהודי.

ג.       אורתודוקסים – הסתגרות דתית והתנגדות לכל שינוי – האורתודוקסים התנגדו לכל שינוי וטענו שהם המייצגים את היהדות האמיתית, והתנגדו לשינוי בטקסי הדת, והדגישו את שונותם בלבוש, בשפה, וכדומה. הם ראו בתהליכי השינוי והקדמה סכנה לקיומו של העם היהודי והסתגרו מבחינה חברתית ותרבותית.

לסיכום – במסגרת חיפוש הפתרון הראוי לעם היהודי, שיחליף את מקומה של הקהילה היהודית, צמח גם הרעיון הלאומי (ציונות).

ש.ב

א.      למיין את הגורמים לגורמים פנימיים וגורמים חיצוניים (פנימי, חיצוני, חיצוני, פנימי)

ב.      לקרוא עמ' 109 – 113.

הגב