זוהי עבודה שהגשתי הכיתה י' בשיעורי ספרות.

גם אם מה שכתבתי מתאים לשאלות ששאלו אתכם, אבקש לא לעשות "העתק הדבק". זו פגיעה בטוהר הלימודים, באמון של המורה וזלזול.

בהצלחה לכל הלומדים, וזכרו! ספרות – מקצוע חשוב. המקצוע היחיד בבית הספר שבו יש לכם מקום ליצירתיות. כבדו את זה.

תשובה לשאלה הראשונה

בתשובה לשאלה זו אתייחס לקשר בין שתי הדמויות הראשיות בסיפור. יוסף, הרוכל היהודי העני, והאדונית הלני, נוצרייה מבוססת כלכלית. בניגוד לסופר, לא אכנה את הדמויות בתור "רוכל" ו"אדונית", אלא אקרא להם בשמותיהם. אני אתמקד בחלק האחרון של השאלה ואתייחס לצורת הביטוי של הסופר בניסיון להביע את דעתי באשר לכוונותיו. אני חושב שהסופר לא ציין את הדמויות בשמותיהן משום שהוא לא חפץ שאנחנו (קוראי הסיפור) נפתח הזדהות, חיבה, או אפילו הבנה של הדמויות. זאת הוא עושה על ידי הפיכת הדמויות ל"כמעט אלמוניות". כך הוא מוודא שלא יגרם למצב בו נזדהה עם הלני, האדונית, שמקבילה אלגורית לפושע הנאצי, ובעקבות כך נפחית בחומרת פשעו. בנוסף הוא גם מרתיע אותנו מחזרה לגולה.

קשר רומנטי זה, שנקודת המבט של הסיפור אינה מצדדת בו, מתפתח בעקבות ביקור של יוסף למטרת המכירה של סחורתו. הקשר הרומנטי נהפך לשהות קבועה בביתה של האדונית. ניכר, שכוונת הסופר היא להציג את הסיפור כך שהקורא יסלוד מהלני, בעוד יוסף הרוכל מתקרב אליה, וכך מביא עליו בהמשך את מותו.

יוסף מצטייר בסיפור בתור פתי, בתור בן אדם שגם כשמתייחסים אליו באופן מזלזל, מרושע אפילו, ממשיך להיות נחמד, נדיב ורגוע. אולי עובדה זו היא שמנעה ממנו לשים לב לאזהרות הסכנה הרבות שהופיעו בסיפור. אליהן אתייחס בתשובתי לשאלה השנייה.

 דוגמאות ליחסה המזלזל של הלני ביוסף, ולתיעוב שרחשה כלפיו, לפחות בתחילת הסיפור, מצויות כבר בתחילת הסיפור. שם הודבקו ליוסף לא מעט סטיגמות, חלקן גזעניות, כגון: "מה אתה מבקש כאן יהודי" "איני צריכה לך ולסחורתך" "הביטה בו בעין זעומה". ככל הנראה, על פי הסיפור, לאחר שהלני הפנימה שעומד לפניה פתי אדיוט וכסיל גמור היא החליטה "לשמור" אותו ל"פיטום", מתוך כוונה לאכול אותו מאוחר יותר. יוסף, מצדו,מתחיל ללבוש בגדים מכובדים, במקום בגדי רוכל פשוט. הוא נעשה דומה בהרגליו לאנשי הסביבה ומתחבר איתם (דבר שמעלה את השאלה איך יתכן שיש מקומיים באמצע יער). הוא אפילו חושב שהלני לא גוערת בו על כך ש"התחיל לדבר לפניה דברים שאוזן של אישה בחורה אוהבת לשמוע" בגלל שהיא התאהבה בו. כך הצליחה לשמור הלני על יוסף לצידה למשך כל תקופת הפיטום.

לסיכום, לא כתוב דבר על רגשותיה של הלני. ההיגיון הבריא אומר שככל הנראה אלו חיים מאוד קשים, כשחיים על דיאטת קניבליזם, והורגים את כל הקרובים לך, בגלל הרעב. אני חושב שלמרות הסיום הרע של הסיפור, שכמעט עלה ליוסף בחייו הוא אכן נהנה ממערכת היחסים, ויתכן שגם הלני, וזה העיקר. יש שאומרים, "אדם אינו מי שהוא היה בזמן במעשה האחרון שעשה, אלה מי שהיה לאורך כל מערכת היחסים". דעתי האישית היא שלא חשוב אם לקראת סוף הסיפור הרעב גבר על הלני, העיקר לדעתי הוא שמערכת היחסים הסבה טובה הדדית לשניהם.

תשובה לשאלה השנייה

                        רקע כללי

יוסף, רוכל ממוצא יהודי, מגיע ליער מרוחק ממקום ישוב, ומוצא שם בית. בבית הוא מכריז על סחורתו, בפני הדיירת. האישה מפגינה חוסר עניין ואף זלזול בו ובסחורתו. יוסף אינו מתייאש, ולאחר שהוא משכנע את הדיירת להעיף מבט במרכולתו היא בוחרת סכין ציידים וקונה אותו. לאחר יציאתו מהבית של האישה כבר יורד הערב, ויוסף הולך לאיבוד. לאחר שיטוטים ביער הוא מגיע שוב לביתה של האישה, והיא מאפשרת לו לישון ברפת.

בתשובתי אסביר כיצד פרטים המופיעים בפתיחה זו רומזים על התפתחויות המתרחשות בהמשך הסיפור.  בנוסף, אפרט גם איך מתייחסת הפתיחה לסיום הסיפור.

ראשית, ישנו הסכין. הסכין, שיוסף מכר להלני, הוא הסכין אשר באמצעותו תנסה הלני לרצוח את יוסף. כך, באופן אירוני, יוסף כמעט מביא עליו את מותו. גם העובדה שהאישה הניחה לאורחה ללון ברפת מרמזת ומדגישה על יחסה של האדונית לרוכל, יחס של אדם לבהמה, אפילו מעין מזון1.

העובדה שהלני גרה לבדה, באמצע יער ללא חברים, קרובים, או אפילו שכנים מעמידה את יוסף באור מגוחך מאוד, כי לא יעזרו לה כל תמרוקיו של אותו רוכל, אם אין אף אחד שיריח את ניחוח הבשמים. העמדתו של יוסף באור זה מדגישה את עמדת הסופר, שיוסף לא שייך למקום הזה. בהמשך הספר, נסופר מדגיש שוב ושוב שבמקום אליו יוסף לא שייך הוא לא צריך להיות. דבר שמעצים עוד יותר את התסכול שהסופר מנסה ליצור בקורא, הוא שבסופו של הספר, יוסף חוזר שוב על טעותו הנוראה, וממשיך "לחזר בעיירות ובכפרים".

לסיכום: לדעתי בפתיחת הסיפור מנסה הסופר להקנות לסוחר אופי שובה לב, שיצור לקורא רושם ראשוני של אדם תמים הגון וישר, וסיטואציה סיפורית, העומדת בניגוד גמור לאופיו. כך מגביר הסופר את הרתיעה של הקורא ממעשיה הנתעבים גם כך של הלני. ראוי לציין שהסופר לא כתב במפורש שום דבר על עברו של יוסף, על שם משפחתו, על מידת ההקפדה שלו על המצוות, וכ'ו. הסופר כלל לא ציין פרטים על עברו של יוסף, למרות שנהוג בדרך כלל להציג את הדמויות בפתיחת הסיפור. יתכן שעשה זאת מתוך רצון ליצירת מסתוריות ביצירתו, ויתכן משום שלא רצה לגרום לרתיעה של אוכלוסיות קוראים מסוימות מאורח חייו או ממוצאו של יוסף ויתכן כי לא ראה צורך ולא רצה להעמיס פרטים על הקורא. על הסיבה לאי הצגת עברו של יוסף לא אביע דעה בעבודתי זו.

1 אזכורים ליחסה של הלני ליוסף כמו אל בהמת מאכל מופיעים גם בהמשך הספר, אך לא אדון בהם בשאלה זו, כיוון שהתבקשתי באופן חד משמעי לדבר על המסקנות מפתיחת הסיפור.

הגב