03 אפר 2013
אפריל 3, 2013

ספרי מלכים – חזרה

0 Comment

ספרי מלכים – חזרה

תיאור המלוכה בישראל (וביהודה):

ספרי מלכים וספרי דברי הימים.

דמיון:

  • שניהם היסטוריוגרפיים והיסטוריוסופיים.

שוני:

  • תורת גמול שונה:

–          ספר דברי הימים נוקט בשיטת הגמול האישי.

–          ספרי דברי הימים נוקטים בגמול קולקטיבי.

לכן מדובר בהיסטוריוסופיה שונה של כל מחבר

גם מחבר ספרי מלכים וגם מחבר ספר דברי הימים כותבים את החיבור שלהם כאשר נקודת המוצא היא הסוף. כלומר חורבן בית המקדש וגלות בבל. שני המחברים מקדישים מאמץ רב בחיבורים שלהם בניסיון להצדיק את מעשי האל (העונש) כאשר הם נראים בלתי צודקים.

על אף העובדה ששני החיבורים מצדיקים את הדין, שניהם מנסים לסיים את החיבור בנימה אופטימית מלאת תקווה. ספר מלכים, בפרק האחרון שלו, מדווח שמלך יהודה שנשלח לגלות  (יהויכין) יצא מהכלא הבבלי וישב אל שולחנו של מלך בבל כל ימי חייו.

מחבר דברי הימים מסיים את חיבורו באירוע חיובי מאוחר יותר מבחינה כרונולוגית. ההבדל בין שני הסיומים הללו מלמד שמחבר דברי הימים כתב את חיבורו מאוחר יותר ממחבר ספר מלכים היות והיה עד להצהרת כורש.

הגדרות:

  • היסטוריוגרפיה – העלאת ההיסטוריה על הכתב.
  • היסטוריוסופיה – כתיבת ההיסטוריה לפי השקפת עולם מסוימת.
  • תורת גמול – העקרונות שלפיהם ניתנים שכר ועונש לאדם.

ישנן 3 תפיסות גמול בתנ"ך:

–          גמול דורות – הענשת בנים על חטאי אבותיהם או שהבנים ניצלים בזכות מצדקת אביהם.

–          גמול קולקטיבי \ קיבוצי – הקבוצה שותפה לגמול הניתן לפרט.

–          גמול אישי – כל אדם מקבל גמול לפי מעשיו שלו.

היסטוריוגרפיה

מלכים א' פרק י"א – סוף מלכות שלמה

רק בפרק זה נמסר על חטאיו של שלמה – לעת זקנתו. כל החטאים של שלמה המופיעים בפרק זה מופיעים גם בחוק המלך (דברים י"ז, יד'-כ'). המחבר עורך הקבלה מדויקת ומתוכננת היטב בין פרטי החוק (מה אסור למלך לעשות) לבין מעשיו של שלמה.

  1. ריבוי נשים (נוכריות)
  2. ריבוי כסף וזהב
  3. ריבוי סוסים

היות ששלמה עבר על חוקי ה' הוא ייענש, אך העונש נדחה בזכות דויד אביו.

מלכים א' פרק י"ב – פילוג הממלכה המאוחדת

לאחר מות שלמה בנו רחבעם עולה לשלטון.

  1. העם מנצל את חילופי השלטון ומבקש הקלה בעול מיסים.
  2. רחבעם מתייעץ עם שתי קבוצות

–          עצת הילדים – ע"פ הצעת הילדים לא רק שרחבעם אינו משאיר את עול המיסים כמו שהוא, הוא אף מעלה אותו.

–          הזקנים – הזקנים הם אותם יועצים שייעצו לשלמה, והם המנוסים. רחבעם נוטש את עצת הזקנים, הטובה יותר, ובוחר בעצת הילדים.

העם מנצל את תשובתו של רחבעם כדי למרוד.

ירבעם בן נבט משבט אפרים – שבט אפרים, כיתר שבטי הצפון, לא אהבו שהשלטון היה נתון בדי שבט יהודה לאחר שהוא כבר היה בידם. שבטי הצפון סבלו ממס עובד גבוה מאוד, ולכן הם מרדו. ירבעם ניצל את היותו אחראי על סבל בית יוסף.

בית יוסף – שבט אפרים ושבט מנשה.

"ולא שמע המלך (רחבעם) אל העם כי הייתה סיבה מעם ה' למען הקים את דברו אשר דיבר ה'…" (טו')

בפסוק טו' מופיעות למעשה שתי הסיבות לפילוג הממלכה המאוחדת:

  1. סיבה אנושית (פוליטית, צבאית וכו') – רחבעם מסרב לבקשת העם להקל בעול המיסים כי הוא רוצה את כספי המיסים.
  2. הסיבה הדתית – שלמה חטא לה' ולכן נענש בפילוג הממלכה שנדחה לדור הבא.

מלכים ב', פרק י"ז – חורבן שומרון וגלות אשור (722 לפנה"ס)

מלך אשור מגיע לאזור א"י, כובש חלקים נרחבים וגובה מיסים מהעם המשועבד. הברית בין מלך אשור לבין מלך א"י היא ברית של מלך ריבון (השליט – מלך אשור) ומלך וסל(הנשלט – מלך ישראל). המלך הוסל מתחייב בשני תנאים:

  1. לא למרוד
  2. להעלות מיסים

מלך ישראל לא עומד בתנאים ולכן מלך אשור מגיע, עורך מצור שנמשך שלוש שנים ולבסוף כובש את העיר ומגלה את תושביה לאזורים שהוא כבש באזור ממלכת אשור. במקום תושבי שומרון הוא מביא אנשים אחרים. שיטה זו של הגליה דו כיוונית, חילופי האוכלוסייה הייתה שיטה ידועה בקרב מלכי אשור.

העמים שבאו להתיישב באזור האמינו שלכל מקום יש את האלוהים שלו, והיות שהם לא הכירו אותו הם לא עבדו אותו והוא העניש אותם. אנשים אלו ביקשו ללמוד את הדת החדשה, לכן חז"ל קראו להם "גרי אריות". מדרש השם של גרי אריות

הקבוצה שטוענת שהשומרונים אינם היהודים\תושבי ישראל המקוריים טוענת שהם הגיעו בעקבות חילופי האוכלוסייה. בניגוד לשומרונים שמציגים את עצמם כתושבי ישראל המקוריים שנשארו כאן ולא עזבו.

המחבר בפרק חושף את דעתו לגבי ממלכת ישראל והיפרדותה מממלכת יהודה. לדעתו, כל החטאים של ממלכת ישראל נעוצים במרד שלהם בממלכת יהודה, דבר שהוביל אותם לפיזור הפולחן ולבסוף גם לעזיבת האל. המחבר פרו-דוידי. המחבר אינו מסתיר גם את חוסר שביעות רצונו מהמעשים שבממלכת יהודה. הוא אומר שכמו שממלכת ישראל נענשה בחורבן ובגלות, כך תיענש גם ממלכת יהודה. לכן, הם חייבים לשנות את התנהגותם.

מלכים ב', פרק י"ח – מסע סנחריב ליהודה.

הפרק מתחיל במעשיו של חזקיהו מלך יהודה בבית ומחוצה לו כאשר המחבר מעריך את המלך באופן החיובי ביותר בזכות פעולתו לריכוז הפולחן. מלך אשור חונה כבר במקום והוא מנסה להכניע גם את יהודה. הוא שולח משלחת של שלושה שרים אשורים בראשותו של רבשקה שתפקידו היה לנסות לגרום ליהודאים להיכנע מבלי להיקלע למלחמה.

הוא נושא נאום בן שני חלקים כאשר כל חלק הוא נאום תעמולה המיועד לכל אנשים הממלכה. בין שני החלקים של הנאום מבקשים שריו של חזקיהו שלא ידבר בשפה היהודית אלא בשפה הבין לאומית באותה תקופה, ארמית, כדי שהעם לא ישמע את דבריו. בחלק הראשון של הנאום משתמש רבשקה בשורש המנחה ב-ט-ח כדי להעביר את המסר שאין לעם ביהודה במי לבטוח. בחלקו השני של נאומו, רבשקה משתמש בשורש נ-צ-ל כדי להעביר את המסר שאף אחד לא יוכל להציל את תושבי יהודה.

מלכים ב', פרק כ"ד – גלות יהויכין בשנת 597 לפנה"ס

הקדמה לפרק – מהלך האירועים

א.       יהויקים מרד במלך בבל

ב.       הבבלים צרים על י-ם

ג.        יהויקים מת במהלך המצור

ד.       יהויכין בנו מולך אחריו ונכנע לבבלים

ניתן לראות גם אילך זה בא לידי ביטוי בספר ירמיהו.

מלך בבל מנצל את חוסר הנאמנות של מלך יהודה ומגלה אותו לבבל חד עם האליטה של הממלכה. כל האנשים בעלי הכוח וההשפעה מוגלים לבבל כדי שהעם הנשאר ביהדה לא ימרוד כשהוא ללא מנהיגים (כוהנים, שרים, אנשי המלך והנביא יחזקאל).

מלך בבל ממנה את מתניה דודו של יהויכין ומשנה את שמו לצדקיהו. כל שינוי שם במקרא או מתן שם מעיד על אדנות ובעלות. מה שקורה הוא שיש שני מלכים ליהודה. הראשון – מלך בפועל, צדקיהו, ומלך שני גולה.

אע"פ שצדקיהו היה אמור לשמור אמונים לבבלים הוא מורד בהם.

מלכים ב' פרק  כ" – חורבן ירושלים וגלות בבל בשנת 586 לפנה"ס

  • י' בטבת – התחלת המצור על י-ם.
  • י"ז בתמוז – הבקעת חומות י-ם.
  • ט' באב – יום אבל.
  • ג' בתשרי – צום גדליה.

מדובר על גדליה בן אחיקם. מלך בבל מינה את גדליה לאחראי מטעמו למושל על שארית הפליטה ביהודה. ז"א, שאמנם היתה גלות מאסיבית וגדולה אך עדיין נשארו אנשים בשטח הממלכה. לבבלים היה אינטרס להשאירם מכיוון שהללו היו משלמי מיסים. בחודש תשרי גדליה מוצא את מותו, כאשר ישנם שני מניעים לרצח:

  1. על הרוצח נאמר שהיה בנימין, מזרע המלוכה, ולכן ככל הנראה ראה את עצמו כראוי למלוכה יותר מגדליה שלא ברור מה הקשר שלו לבית המלוכה אם בכלל.
  2. הרוצח, כצאצא לבית המלוכה, תמך במדיניות אנטי בבלית.

לאחר הרצח, מרבית תושבי יהודה ברחו למצריים, משום שפחדו מנקמה בבלית, ביניהם גם ירמיה הנביא.

תאריך

תקופה\מאורע

הנביא

האויב

1250 לפני הספירה

כניסת בני לכנען

שבעת עממי כנען

1000 לפנה"ס

ראשית המלוכה בישראל:

  • שאול המלך
  • דויד המלך
  • שלמה המלך

אחיה השילוני

  • פלישתים, עמלקים
  • פלישתים
  • פלישתים, עמון, מואב ואדום

928 לפנה"ס

מלכים א', י"ב

פילוג הממלכה המאוחדת

  • ישראל – ירבעם
  • ·         יהודה – רחבעם

אחיה השילוני

 

870 לפנה"ס

שלטון בית עמרי:

  • עמרי
  • אחאב

אליהו

ארם

722 לפנה"ס

מלכים ב' י"ז

חורבן שומרון וגלות אשור

עמוס, הושע, מיכה, ישעיהו בן אמוץ (הראשון)

אשור

701 לפנה"ס

 

(חזקיהו)

הושע, מיכה, ישעיהו בן אמוץ (הראשון)

אשור

622 לפנה"ס

 

ירמיהו

בבל ומצרים

597 לפנה"ס

 

(הגלית ראשי השלטון ובזיזת כלי המקדש)

ירמיהו (בארץ) ויחזקאל (בגולה ובבבל)

בבל ומצרים

536-537

רצח גדליהו בין אחיקם

 

 

538 לפנה"ס

הצהרת כורש

ישעיהו השני, חגי וזכריה (מזרזים את העם בבניית בית המקדש השני)

פרס (לא כאויב!)

  • מודגש בקו תחתון – חשוב לזכור.
הגב