סוג השיר
זהו שיר ציון – שיר המבטא געגועים עזים לא"י.
תוכן השיר
בבית הראשון, בדלת, נאמר שלבו של הדובר נמצא במזרח. הכוונה במשפט זה היא שלבו נמצא בארץ ישראל בעוד גופו במערב, בספרד. אלו הם ניגודים גיאוגרפיים המצביעים על מצבו של הדובר. מחד, הוא חי בספרד ומאידך הוא חש כמיהה להגיע לא"י. בסוגר של הבית הראשון הדובר שואל שאלה: כיצד יוכל לטעום מזון וכיצד מזון זה יהיה לו טעים כאשר הוא נמצא כ"כ רחוק מא"י? הדובר מבטא את חוסר תאבונו לאכול מפני שנפשו נתונה לציון מפני שנפשו נתונה לציון שבמזרח.
בבית השני שועל הדובר כיצד יוכל לקיים את נדריו בעוד ציון נתונה בידי אדום (שלטון נוצרי) ואילו הוא, בספרד, נתון תחת שלטון מוסלמי.(ערב).
בבית השלישי אומר הדובר שקל לו יותר לראות מקרוב את הריסות בית מהקדש שחרב ולעזוב את כל השפע שיש לו בספרד (השפע שמיוחס לדובר בשיר הוא מבחינה תרבותית חברתית וכלכלית).
אמצעים ספרותיים
1. תפארת הפתיחה – הבית הראשון מכיל את הרעיון המרכזי בשיר ובו קיימת התאמה בין החרוז הסוגר את הדלת לבין החרוז המסיים את הסוגר (מערב ויערב).
2. ניגודים – אמצעי זה הוא הבולט ביותר בשיר. המטרה להדגיש את געגועי הדובר ולהמחיש את סבלו (מזרח-מערב, יקל-יקר, עזור-ראות, עפרות-דביר, אדום-ערב).
3. שאלות רטוריות – שני הבתים הראשונים מסתיימים בסימן שאלה. אלו הן שאלות רטוריות. הדובר אינו מבקש תשובה אלא מבטא באמצעותן מרירות כלפי המציאות האובייקטיבית. השאלות מבליטות את סערת הרגשות של הדובר ומבטאות את מצבו הסובייקטיבי ("איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב?", "איכה אשלם נדרי ואסרי?").
4. צימוד – מילים הזהות בצליל אך שונות במשמעותן (לדוגמא – כבל-חבל).
5. סינקדוכה – פרט שמייצג את הכלל. האוכל מייצג את השפע שבו חי הדובר ואת חוסר יכולתו ליהנות מהאוכל בפרט ומהנאות החיים ככלל. דביר מייצג את בית המקדש שמייצג את ארץ ישראל.
6. חרוז מבריח – החרוז הסוגר את כל בתי השיר הוא "רַב".

הגב