יט'-כח' : הולדת יעקוב

לפנינו מוטיב האשה העקרה, החוזר בסיפורי האבות. יצחק מתפלל והאל נעתר לו: ותהר רבקה אשתו: ויתרוצצו הבנים בקרבה:

  1. מלשון רצץ – הבנים מכים ונאבקים וזהו רמז לבאות.
  2. מלשון רוץ – הבנים מתנועעים בבטנה.

בתגובתה של רבקה חסר הנשוא, והרמבם השלים "למה זה אנוכי חיה"

תשובת האל אינה ברורה – שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך ירדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר – הגדול יעבוד את הקטן. רד"ק מפרש "כי הרוב (בדרך כלל) הפועל (הנושא) הוא הראשון" – כלומר, הגדול יעבוד את הצעיר.

רבקה יולדת תאומים ובתיאור הראשוני שלהם מופיע מדרש שם: האחד אדמוני כולו כאדרת שיער = עשיו הוא שעיר, אדום, והשני, וידו אוחזת בעקב עשיו = הוא יעקוב, מלשון לעקוב, ללכת בעקבות. מלבד ההבדלים במראה החיצוני, הניגודים בין האחים בולטים ע"פ הכתוב:

ויהי עשיו           ויעקוב

איש ידע ציד       איש תם

איש שדה           ישב אהלים

בעוד עשיו אורב לחיות בשדה ושופך את דמן, יעקוב מטפל במסירות בצאן, כשהאלימות ממנו והלאה. הכותב מסביר מדוע אוהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו, סיבה שתופיע גם בהמשך.

הבכורה הקנתה לבכור מעמד של יורש ראשי ושל מקבל חלק גדול יותר משל אחיו בירושה (ע"פ דברים כ"א טו'-יז')

  • הלעיטני נא – זו לשון האכלת בעלי חיים הרומזת לחוסר ריסון
  • מן האדום האדום הזה – קריאת התבשיל על פי צבעו מעידה על גרגרנות וגם מלמדת את מדרש השם לאדומים.

הכתוב אינו מגנה את יעקוב או את דרך פעולתו, ורק הנביא הושע שניבא על מלכת ישראל (שמו השני של יעקוב) עושה זאת.

הגב