עם עליית הנאצים לשלטון חיו בגרמניה חצי מליון יהודים שהם אחוז אחד מכלל האוכלוסיה. הם נהנו משוויון אזרחי והיו משולבים בכל תחומי החיים בגרמניה – בפוליטיקה, באמנות, בתרבות ובכלכלה.

עם עליית היטלר והנאצים לשלטון התחולל מהפך במעמדם ובמצבם. המשטר הנאצי אימץ מדיניות אנטי-יהודית שהיו לה כמה מטרות:

  1. ליישם כלפי היהודים את עקרונות האנטישמיות ותורת הגזע באידיאולוגיה הנאצית.
  2. לבודד את היהודים ולהרחיק אותם מכל תחומי החיים בגרמניה, כולל פגיעה בפרנסתם.
  3. להביא בסופו של דבר למצב בו היהודים יהגרו מגרמניה וגרמניה תהפוך ל"יודלריין" (נקייה מיהודים).

כדי להשיג את המטרות הללו פעלו הנאצים במספר דרכים.

  1. חקיקה אנטי יהודית שנועדה להוציא את היהודים מהחברה הגרמנית.
  2. תעמולה אנטי יהודית שמטרתה להציג את היהודים באור שלילי וליצור להם דה-לגיטימציה.
  3. שימוש בטרור ואלימות כדי לפגוע בפרנסה של היהודים ולערער את ביטחונם הפיזי.

המדיניות נגד היהודים התנהלה תוך עליות וירידות והייתה מושפעת מכמה שיקולים – כמו האינטרס ליישם את האידיאולוגיה הנאצית כלפיהם מחד, והצורך להתחשב באילוצים פנימיים וכלכליים בניהול המדיניות הזו מאידך.

לדוגמא – פגיעה במעמד הכלכלי של היהודים עשויה הייתה לפגוע גם בכלכלה של גרמניה בגלל התפקיד המרכזי של היהודים בכלכלה ובגלל איומים של מדינות אחרות לפגוע ביחסים הכלכליים עם גרמניה בגלל מדיניותה האנטי יהודית.

הגב